עידן האינטרנט

עידן האינטרנט…
נתקלתי בתמונה הזאת (קרדיט צילום: מעיין פז) לפני כמה ימים והיא הזכירה לי את הסיפור הבא שיצא לי לקחת בו חלק משמעותי 👇

ב 2021 הוצאנו בנייקי, כחלק מיישום האסטרטגיה העולמית, מכתבי הפסקת עבודה לעשרות חנויות רחוב קטנות. בעגה המקצועית קוראים לחנויות האלה מאמ אנד פאפ – חנויות קטנות בבעלות משפחתית שההורים והילדים עובדים בהם.

מבלי להתייחס למהלך עצמו והביקורת שעלתה כנגד תאגיד אמריקאי שפועל בצורה כוחנית (אנלוגיה מ”האחת” – קרב אגרוף מול תינוק) – השאלה הגדולה היא למה נייקי עשתה זאת?

וההסבר הרציונלי שמנתק את הרגש הוא שבעולם שבו התנהגות הצרכנים שמשתנה ועוברת לאונליין היכולת של חנות הרחוב הקטנה לשרוד היא, נאמר בעדינות, אינה גבוהה. בטח אם היא עצמה לא משתנה ולא מתאימה עצמה למציאות בהתאם. הרומנטיקה נגמרה.

תחום החנויות הפיזיות של הנעליים הוא תחום של שחקנים גדולים. רק לשחקנים גדולים יש את ההון להשקיע ביצירת חוויה. יצירת חוויה מגיע דרך חנויות גדולות מאוד (ראו למשל חנות שרונה בת”א של נייקי או חנות אדידס בדיזינגוף סנטר). רק חוויה כזאת יכולה לתת פייט לאינטרנט.

כבר היום חלק גדול מהצרכנים כלל אינו מגיע לחנויות האלה ורוכש ישירות מהאינטרנט. ספציפית בתחום הנעלים גם קיימים מספר פתרונות טכנולוגיים שמייעלים את תהליך הרכישה באונליין. נייקי למשל קנתה (והספיקה לסגור) סטרטאפ ישראלי בתחום שמציע סריקה של הרגל וקבלת המידה הנכונה ומייתר את הצורך לצאת ולרכוש בחנות הפיזית.

אז נכון, תמיד יהיו תחומים שהתנהגות הצרכנים משתנה בהם יותר לאט (יכול לחשוב על תחום האופטיקה אבל בטח יש עוד כמה) אבל המגמה ברורה וחד משמעית.
אחד הרמטכ”לים (מופז) חילק פעם לכל הקצינים בצה”ל את הספר “מי הזיז את הגבינה שלי”. אין שם תובנות עמוקות אלא רק אחת פשוטה: חייבים להשתנות ולהתייעל ואי אפשר לשחות נגד הזרם.

כדי להישאר רלוונטית ומודרנית, חנות הרחוב הפיזית צריכה לשנות כיוון ולהיות פחות מכירתית ויותר שירותית. להציע שואו-רום, חיבוריות של דיגי-פיזי, אומניצ’אנל, אונליין, תצוגה רחבה של דגמים, הצעת נקודת איסוף, החזרה וכדומה.